רפואה סינית
רפואה סינית מסורתית היא שיטת טיפול הוליסטית ומותאמת-אישית, בת למעלה מ-3000 שנה, הרואה בכל אדם ואדם מכלול שלם וייחודי.
כשיטת טיפול שהושפעה רבות מהפילוסופיה הסינית – הטאואיזם, היא מבוססת על הגדרה שונה ומיוחדת למושגים של בריאות ומחלה, של תפקידי אברי ומרכיבי הגוף השונים ושל קשרי הגומלין ביניהם, בהשוואה לרפואה הקונבנציונלית.
היא אף מיישמת מודלים שונים לאבחון, לטיפול ולמניעת מחלות המבוססים על קשרי הגומלין בין האדם ויסודות שונים בטבע.
אחד מהרעיונות המרכזיים ברפואה הסינית המסורתית מבוסס על כך שאנרגיית החיים (הנקראת צ’י) זורמת בערוצי האנרגיה (המרידיאנים) הפזורים לאורך הגוף כולו, אשר מקשרים בין איברים ומשפיעים על תפקודים בגוף.
אם הזרימה של אנרגיית הצ’י נחלשת, או אם היא נמצאת בעודף או שהיא חסומה, סביר להניח כי האדם יפתח בעיות בריאותיות, בין אם פיזיות, נפשיות או רגשיות.
לכן שאיפת הרפואה הסינית היא להחזיר את הזרימה התקינה של אנרגיית הצ’י באמצעי כלי הטיפול המסורתיים.
זרימת הצ’י מושפעת משני אלמנטים אנרגטיים מרכזיים. הם אמנם פועלים ככוחות מנוגדים אך בד בבד הם גם משלימים זה את זה. אילו הם היין (yin) והיאנג (yang), אשר מעורבים בכל האספקטים של חיינו, לרבות אלו הקשורים לבריאות ולחולי.לכן, בכדי לזכות בבריאות אופטימאלית, כלל אברי הגוף במשולב עם היין והיאנג אשר משפיעים עליהם, צריכים להיות באיזון הרמוני.
הכלים בעזרתם שואפת הרפואה הסינית להגיע לאיזון הנכסף, כוללים:
אבחון סיני – מדובר בשיטת אבחון ייחודית המושתת על אמצעים של התבוננות במטופל, תשאול מעמיק, אבחנת לשון, אבחנת דופק וסימנים קליניים מגוונים נוספים, במטרה לגלות את הבסיס לחוסר האיזון הפיזי והאנרגטי אצל המטופל, בכדי להתאים לו טיפול הוליסטי מאזן. אבחנת הלשון מעניקה מידע חשוב על תפקוד האיברים הפנימיים והיא נחשבת למהימנה מאוד. אבחנת הדופק דורשת מיומנות שמתבססת על ניסיון קליני מצטבר. לא רק קצב הדופק נבדק, אלא גם האיכות שלו (ההתייחסות היא למיקום, לעוצמה, לעומק ולמלאות הדופק), שמעידה על המצב הבריאותי. האבחון מתבצע בשלושה מיקומים וברבדי עומק שונים בכל אחת מכפות הידיים.
דיקור סיני – אקופונקטורה היא ככל הנראה הכלי הטיפולי המוכר ביותר במערב. בשיטה טיפולית זו מוחדרות מחטים דקיקות לנקודות ספציפיות בעור הפזורות לאורך המרידיאנים, במטרה לנתב מחדש ולשפר את זרימת אנרגיית הצ’י בגוף, לאזן את היין והיאנג ועוד. לעיתים נעשה שימוש באלקטרו-אקופונקטורה, זהו שימוש בזרם חשמלי עדין הגורם לסטימולציה של נקודות הדיקור ובכך להשפעה טיפולית מועצמת.
לקריאה נרחבת על דיקור סיני לחצו כאן
צמחי מרפא – בצמחי המרפא נעשה שימוש מאות ואלפי שנים בסין, והידע הטיפולי עליהם אוגד לכדי ספרות מקצועית הנקראת ‘מטריה מדיה’. בשנים האחרונות אנו עדים למחקר מדעי ענף בתחום צמחי המרפא, ומחלקם אף הופקו תרופות קונבנציונליות. בעוד שהדיקור הסיני נחשב לטיפול אנרגטי, צמחי המרפא משפיעים פיזית על הגוף באמצעות הרכיבים הפעילים ורכיבי התזונה שהם מכילים. ברפואה הסינית מקובל להשתמש בפורמולות המכילות מספר צמחי מרפא בכדי למצות את התועלות שלהם באופן סינרגטי. הפורמולות מותאמות לכל מטופל ומטופלת באופן אישי, בהתבסס על תוצאות האבחון הסיני והצרכים הטיפוליים האינדיבידואליים. הפורמולות יכולות להינתן על בסיס של חליטות, כמוסות, טבליות, נוזל או אבקה.
תזונה בראייה סינית – על פי הרפואה הסינית למזונות ומאכלים שונים יש אנרגטיקה ואיכויות שונות אותם ניתן לרתום כחלק מהטיפול הכולל בבעיה רפואית.
על פי שיטה זו, סוגי המזון מותאמים למטופל בהתאם לאבחון סוג “היסוד” שלו (מתוך ארבעת היסודות: מים, רוח, אש, אדמה) ועל פי האנרגטיקה שלו. כלומר מדובר בתזונה מותאמת אישית. כדוגמא לכך, לאדם בעל אנרגטיקה “קרה” וקונסטיטוציה “חלשה” יומלץ לאכול מזון מבושל בעל אנרגטיקה חמימה גם בקיץ – בכדי לחזק את גופו. אם לאדם יש מערכת עיכול “חלשה” והוא והוא נוטה לסבול משלשולים, יותאם לו מזון מבושל, קל לעיכול ובעל אנרגיה חמימה – בכדי לשמור על “האש העיכולית”. מכאן שמזון שטוב לאדם אחד, עלול להיות רע לאחר. הרפואה הסינית גם גורסת כי על האדם להתאים את עצמו לסביבתו הטבעית, ולבחור עבור כל עונה מעונות השנה מאכלים בעלי אנרגטיקה המתאימה לה.
כוסות רוח – זהו טיפול עתיק יומין ויעיל מאוד בו מצמידים כוסות מיוחדות לאזורים שונים בגוף בטכניקה היוצרת וואקום, במטרה להגביר את זרימת הדם לאותו אזור ולפתוח חסימות מקומיות. מקובל ליישם טכניקה זו במצבים של כאבי גב, צוואר וכתפיים, שרירים תפוסים, פציעות ספורט, בעיות שלד דלקתיות כאבי ראש ומגרנות ועוד. בשנים האחרונות טכניקה זו זוכה לפופולריות רבה בקרב אתלטים. גם השחיין האולימפי הידוע מייקל פלפס סיפר על הטיפול בכוסות רוח שקיבל, כהכנה לתחרות האולימפית ב- 2016.
מוקסה – זוהי שיטה בה נעשה שימוש בצמחי מרפא באופן חיצוני, על ידי שריפה שלהם באופן איטי, תוך ניתוב החום והרכיבים הנדיפים הנפלטים מהם לנקודות דיקור לצרכי ריפוי.
קיימות שיטות טיפול סיניות נוספות כגון טווינא, צ’י קונג, שימוש בגוואשה, בנרות הופי ועוד.
